הקוראן 17:98 — בני ישראל

ذٰلِكَ جَزاؤُهُم بِأَنَّهُم كَفَروا بِـٔايٰتِنا وَقالوا أَءِذا كُنّا عِظٰمًا وَرُفٰتًا أَءِنّا لَمَبعوثونَ خَلقًا جَديدًا

כָּזֹאת הִיא עֲנִינָתָם הַצַּדִּיקָה, מִפְּנֵי שֶׁדִּחֲוּ אֶת רִאשֵׁי דְבָרֵינוּ. אָמְרוּ, "אַחֲרֵי שֶׁנִּהְפְּכוּ לְעֲצָמוֹת וְפִצְעִים, הֲנָקוּם נִתְחַיֵּיב לִבְרִיאָה חֲדָשָׁה?"

[17:97] מי שהאל נחן, הוא המונחה באמת. ומי שהוא מתעה, לא תמצאו להם אלוהים אחרים מלבדו. נקרא אותם ביום התחיה בכוח; עיוורים, אלמים וחרשים. יעבורו לגיהנום; כל פעם שהיא מתקררת, נעלה את האש שלהם.

[17:99] האם הם לא יכלו לראות כי האל שברא את השמים ואת הארץ יכול ליצור את אותן יצירות? הוא קובע להם תקופת חיים בלתי הפיכה? עם זאת, הכופרים מתעקשים על כופרותם.