הקוראן 13:32 — רעם (אל-רעד)

שליחים לפניך היו ניאות; הרשיתי לפושעים להמשיך, ואז עניתי אותם. כמה נוראה הייתה עונשי!

[13:31] אפילו קוראן הצליח להזיז הרים, או לקרוע את האדמה, או להחיות את המתים לדבר (הם לא יאמינו). האל נוטל בידו את כל הדברים. האם לא הגיע הזמן של המאמינים לוותר ולהבין שאם האל רצה, הוא היה יכול להדריך את כל האנשים? הכופרים ימשיכו לסבול מאסונות, כתוצאה ממעשיהם, או יידקרו אסונות אליהם, עד שהבטחת האל תתגשם. האל לעולם לא ישנה את היעד הקבוע.

[13:33] האם יש דומה למי ששולט על כל נפש? ועם זאת, הם מעמידים פסלים לקרב אלוהים. אמור, "ציינו אותם. האם אתם מודיעים לו על משהו בארץ שהוא לא יודע? או שאתם מפרסמים דברים ריקים?" אכן, תחבולות הכופרים נעדרו בעיניהם. ובכך הם מתעקשים מהנתיב הנכון. מי שאלוהים משגיח עליו, לא ימצא מורה מדרך.