הקוראן 6:138 — מִקְרָא עַל-הַבְּהֵמָה

אמרו, "אלה הם מקנה ותבואה שאסורים; לא יאכל אותם אלא מי שנרשה על ידינו," כך הם טענו. הם אף אסרו על רכיבת מקנה מסוים. ואף על המקנה שאכלו, הם לא קראו בשם האל בעת שקריבו אותם. אלה הן חידושים שהוצאו עליו. הוא בוודאי ישלם להם על חידושיהם.

[6:137] וכך נבלעו ע"י עצביהם עובדי האלילים, עד כדי הריגת בניהם. למעשה, עצביהם מכהים אותם בכאב רב, ומבלבלים את דתם עבורם. לו רצתה האל, לא היו עושים זאת. עליך להתעלם מהם וממרמהם.

[6:139] גַּם אָמְרוּ, "מַה שֶׁבְּבִטְנוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּהֵמוֹת אֵלֶּה נִמְנָע לַזְּכוּרִים בַּקֶּרֶב וְאָסוּר לְנָשֵׁיהֶם." אֲךָ אִם הָיָה זְהִירוֹן, הֵם מִתְּרִים לְנָשֵׁיהֶם לְשֶׁתֵּף בּוֹ. הוּא בְּוַדַּאי יְשַׁלֵּם לָהֶם עַל חִדּוּשֵׁיהֶם. הוּא חָכָם בְּיוֹתֵר, יוֹדֵעַ הַכֹּל.