הקוראן 7:151 — הַגֵּיהִנוֹם (אל-עַרְפּ)

(משה) אמר, "אדני, סלח לי ולאחי, והכניסנו ברחמיך. מכל הרחמנים, אתה הרחום ביותר."

[7:150] כאשר שב משה אל עמו, כועס ומאוכזב, אמר, "מה דבר נורא עשיתם בהעדרי! האם לא יכולתם לחכות למצוות אדוניכם?" הוא השליך את הלוחות ואחז בראש אחיו, מושך אותו אליו. (אהרן) אמר, "בן אמי, העם ניצל מתוך חולשתי, וכמעט הרגוני. אל תשמחו אויבי, ואל תחשבוני עם העוברים."

[7:152] בוודאי, אלה שהעגל העציבו נקלעו לעבורת מאת אדוניהם, ולביישן בחיים הזה. כך אנו משלמים לחדשנים.