הקוראן 7:150 — הַגֵּיהִנוֹם (אל-עַרְפּ)

כאשר שב משה אל עמו, כועס ומאוכזב, אמר, "מה דבר נורא עשיתם בהעדרי! האם לא יכולתם לחכות למצוות אדוניכם?" הוא השליך את הלוחות ואחז בראש אחיו, מושך אותו אליו. (אהרן) אמר, "בן אמי, העם ניצל מתוך חולשתי, וכמעט הרגוני. אל תשמחו אויבי, ואל תחשבוני עם העוברים."

[7:149] סוף סוף, כאשר הרגישו חרטה על מעשיהם והבינו שנדחו מהנתיב הנכון, אמרו: "אלא אם יגאלנו אדונינו ברחמו ויסלח לנו, נהיה מפסידים".

[7:151] (משה) אמר, "אדני, סלח לי ולאחי, והכניסנו ברחמיך. מכל הרחמנים, אתה הרחום ביותר."