הקוראן 39:8 — ההמונים (אל-זומר)

כאשר האדם נגוע בצרה, הוא מתחנן לאדוניו בתמימות. אך כשהוא מתקבל בברכה, הוא שוכח את התחנונים הקודמים שלו, מקים צלמים להשוות עם האל ולהטיל אחרים מנתיבו. אמור, "תהנה מאיימונך לזמן מוגבל; כבר נתבעת את גיהנום."

[39:7] אם אתה מתעקש על הספקנות, אלוהים אינו זקוק לאף אחד. אך הוא לא אוהב לראות את עבדיו עושים את ההחלטה הלא נכונה. אם תבחר להיות מודה, הוא שמח בשבילך. אין נפש נושאת את חטאי נפש אחרת. לסופו של דבר, אל אדונך תחזור, והוא יודיע לך על כל מעשה שעשית. הוא מודע למחשבות הפנימיות במלואן.

[39:9] האם איננה טובה יותר להיות אחד מאלה שמתבוננים בלילה, משתחווים ועוררים, מתבוננים בעולם הבא ומבקשים את רחמי אדוניהם? אמור, "האם מי שיודע שווה למי שלא יודע?" רק אלה שיש להם בינה ישימו לב.