סורה 75: תחייה (אל-קיימה)

בשם האל, הרחמן, הרחים.

[75:1] אני נשבע על יום התחייה.

[75:2] ואני נשבע על נפש המחאיבת.

[75:3] האדם חושב שלא נבנה את עצמותיו שוב?

[75:4] כן בוודאי; אנו מסוגלים לשחזר את קצה האצבע שלו.

[75:5] אך האדם נוטה להאמין רק במה שהוא רואה מולו.

[75:6] הוא מעריץ את יום התחייה!

[75:7] פעם שהחזון מוחדד.

[75:8] והירח מתחשך.

[75:9] והשמש והירח נתקעים זה בזה.

[75:10] האדם יאמר ביום ההוא, "איה המנוס?"

[75:11] בהחלט, אין בריחה.

[75:12] לאדוניך, ביום ההוא, היעד הסופי.

[75:13] האדם יידע ביום ההוא את כל מעשיו שהביאו לקידום עצמו, ואת כל מעשיו שהביאו לשיפולו.

[75:14] האדם יהיה שופט עצמו.

[75:15] אין תירוצים שיקבלו על כך.

מוחמד אסור מלהסביר את הקוראן

[75:16] אל תזוז את לשונך כדי למהר בזה.

[75:17] זה אנחנו שנאסוף אותו לתוך הקוראן.

[75:18] פעם שנקרא אותו, עליך לעקוב אחרי קוראן זה.

[75:19] אז זה אנחנו שנסביר את זה.

[75:20] אכן, אתה אוהב את החיים החולפים הללו.

[75:21] בעוד שמתעלמים מהחיים לאחרי מוות.

[75:22] פנים מסוימות, ביום ההוא, יהיו שמחות.

[75:23] מבט לאדונם.

[75:24] פנים אחרות יהיו, ביום ההוא, עצובות.

[75:25] צפייה בהגרוע.

[75:26] אכן, כאשר (הנשמה) מגיעה לגרון.

[75:27] והוא צוין: "שחררו!"

[75:28] הוא יודע שזה הסוף.

[75:29] כל רגל תשכב בשקט ליד הרגל השני.

[75:30] לאדוניך, ביום ההוא, הקריאה.

[75:31] כי הוא לא שמר על הצדקה ולא על התפילות (סלאת).

[75:32] אך הוא לא האמין וסר מעקב.

[75:33] עם משפחתו, התנהג בגאווה.

[75:34] זכית בזה.

[75:35] באמת, אתה ראוי לכך.

[75:36] האדם חושב שהוא הולך לשום מקום?

[75:37] האם הוא לא היה טיפת זרע שנדחתה?

[75:38] !אז יצר ממנו עובר

[75:39] הוא עשה אותו לזכר או לנקבה!

[75:40] האם הוא אינו יכול להחיות את המתים?