Submission

Submission — התמסרות (אסלאם): המקור המוביל בעולם למידע נכון על האסלאם האמיתי, ב-33 שפות

זקאת: 2.5% מכל הכנסה, ביום קבלתה

זקאת היא צדקת החובה, הנוהג השני של הכניעה לאל לאחר תפילות הקשר, והקוראן מיישב את שתי השאלות החשובות ביותר לגביה: מתי יש לתת אותה ומי מקבל אותה. השיעור, 2.5% מההכנסה נטו, הגיע אלינו דרך אברהם, כמו שאר הנוהגים של הדת. חברו את שלושתם יחד והזקאת פשוטה: בכל פעם שנכנס כסף, 2.5% ממנו יוצאים באותו היום, לאנשים שהקוראן נוקב בשמם.

מתי: ביום הקציר

הקוראן אינו מותיר את העיתוי למנהג. הוא קובע אותו בפסוק היחיד שבו הזקאת מצווה עם תאריך מצורף:

[6:141] הוא אשר ברא גנים, עם סוכות ובלי סוכות, ועצי תמר, ויבולים בטעמים שונים, וזיתים, ורימונים—פירות דומים, אך גם שונים. אכלו מפריים, ותנו את נדבת החובה ביום הקציר, ואל תבזבזו דבר. הוא אינו אוהב את הבזבזנים.

עבור חקלאי, יום הקציר הוא מילולי: היבול נכנס, ונדבת החובה יוצאת ממנו לפני כל דבר אחר. עבור כל השאר, זהו היום שבו הקציר שלהם מגיע, בכל צורה שתהיה:

הערת המתרגם על 6:141 אומרת זאת בשורה אחת: יש לתת זקאת "ביום קבלת ההכנסה". זוהי זרימה, הקשורה להכנסה כפי שהיא מגיעה, לא הסדר שנתי על מה שנשאר במקרה.

כמה: 2.5% מההכנסה נטו

השיעור אינו כתוב בקוראן. זהו חלק מהנוהג של אברהם, שעבר מדור לדור כמו תפילות הקשר עצמן, ועדיין נהוג: הדת שאלוהים אומר לנו ללכת בה היא דתו של אברהם.

[16:123] אז נתנו לך השראה (מוחמד) ללכת בדת אברהם, המונותאיסט; הוא מעולם לא היה עובד אלילים.

[22:78] … הוא בחר בכם ולא הטיל עליכם כל קושי בקיום דתכם—דת אביכם אברהם. הוא אשר כינה אתכם "נכנעים לאל" במקור. … לכן, תקיימו את תפילות הקשר (Salat) ותתנו את צדקת החובה (זקאת), ותדבקו באלוהים …

שיעור זה הוא 2.5% מההכנסה נטו. נטו פירושו לאחר ניכוי המסים של הממשלה, ושום דבר אחר: לא לאחר המשכנתא, שכר הדירה, תשלומי ההלוואות או יוקר המחיה. הזקאת מחושבת על מה שקיבלתם, לא על מה שהצלחתם לשמור.

שלוש דוגמאות מעשיות:

והקוראן נוקב באיכות של מה שניתן, כמו גם בכמות: היא צריכה לבוא מהטוב שברווחיכם, לא מהשאריות שלא הייתם מקבלים בעצמכם (2:267).

למי, בסדר הזה

[2:215] הם שואלים אותך על נתינה: אמור, "הצדקה שתתנו תלך להורים, לקרובי המשפחה, ליתומים, לעניים ולנוסע הזר." כל טוב שתעשו, אלוהים מודע לו לחלוטין.

הסדר הוא חלק מההוראה. הזקאת מתחילה בבית, עם הורים הזקוקים לה, אחר כך קרובי משפחה, אחר כך יתומים, אחר כך עניים, ואז הנוסע התקוע. רק כאשר אינכם מכירים איש בקטגוריות אלה, היא הולכת רחוק יותר, ואז לצדקה שמטרתה המובהקת היא העניים. כסף שניתן למסגד, לבית חולים, לבית ספר או למטרה כללית עשוי להיות צדקה נאה, אך אין זו זקאת; לזקאת יש מקבלים שצוינו בשמם.

מדוע יש לה משקל כה רב

אלוהים קושר את רחמיו אליה:

[7:156] … הוא אמר, "גמולי יבוא על מי שארצה. אך רחמיי חובקים כל. אולם, אייחד אותם לאלה אשר (1) מנהלים חיים צדיקים, (2) נותנים את צדקת החובה (זקאת), (3) מאמינים בהתגלויותינו, ו …

המאמינים מתוארים, שוב ושוב, על ידי שני הרגלים יחד: הם מקיימים את תפילות הקשר ונותנים את צדקת החובה (23:4, 22:78). הזקאת מטהרת את הכסף שנותר (9:103), ומה שניתן בדרך זו אינו אובד: "אם תתנו צדקה, למען רצון אלוהים, אלה הם אשר יקבלו את גמולם פי כמה" (30:39). כשנשאל כמה לתת לצדקה מעבר לכך, התשובה היא "העודף" (2:219).

מדוע רוב העולם עושה זאת אחרת

רוב העולם המוסלמי נותן זקאת פעם בשנה, ורבים אינם נותנים אותה כלל. הכלל השנתי אינו מגיע מהקוראן. הוא מגיע מהמקורות האחרים שהוצבו לצידו: החדית', שמועות המיוחסות לנביא זמן רב לאחר מותו, שקרים שאויביו שמו בפיו כדי להעליב אותו ולסלף את הדת. אלוהים אומר לנו ללכת רק אחר הקוראן, כמקור החוק היחיד:

[6:114] האם אחפש אחר מלבד אלוהים כמקור לחוק, כאשר הוא גילה לכם את הספר הזה, מפורט במלואו? אלה שקיבלו את כתבי הקודש מכירים בכך שהוא הורד מריבונכם, באמת. אל לכם לנטור כל ספק.

[45:6] אלה הם התגלויותיו של אלוהים שאנו מקריאים לכם באמת. באיזה חדית' מלבד אלוהים והתגלויותיו הם מאמינים?

הקוראן אומר "ביום הקציר". אלה שהולכים רק אחריו נותנים זקאת כשההכנסה מגיעה. אלה שהולכים אחר השמועות שלצידו מחכים שנה, והעניים מחכים איתם.

קיום המצווה, בפועל

זקאת הנשמרת בדרך זו היא קלה. זה לעולם אינו סכום גדול בבת אחת, לעולם אין צורך לשחזר אותו מחשבונות של שנה שלמה, והוא לעולם אינו מותיר את העניים ממתינים לעונה. זהו פשוט הדבר הראשון שנעשה עם כל קציר, כפי שאומר הקוראן.