תוספת 14, קידמון

פרטים נלווים 14

תחילה, נראה כי יש תוכנית מראש.

אנו לגמרי חופשיים להאמין או לא להאמין באלוהים. זו רצונו של אלוהים שנבחר (18:29, 25:57, 73:19, 74:37, 76:29, 78:39, 80:12).

לאחר שעשינו את חטאנו המקורי (פיסקה 7), נתן לנו האל צ'אנס להכחיש את פשענו ולקבל את ריבונותו המוחלטת (33:72). אך החלטנו שרוצים לראות הוכחה לכשלון של השטן כאלוהים. רבים מתנגדים לעובדה שהאל ברא אותם, כדי להעביר אותם דרך מבחן אכזרי זה. ברור שאנשים כאלה אינם מודעים לעובדה ש-[1] עשו פשע נורא (הקדמה ופיסקה 7), ו-[2] ניתנה להם הזדמנות להכחיש את פשעם ולגאל את עצמם, אך בחרו לעבור את המבחן.

אנו לומדים מ-57:22 כי חיינו, יחד עם כל מה שסביבנו, מוקלטים מראש על משהו דומה לקלטת וידאו. האל יודע במלואו איזו החלטה כל אחד מאיתנו נתון לקבל; הוא יודע אילו מאיתנו הולכים לגן עדן ואילו הולכים לגיהנום. עוד לפני שנולדנו לעולם הזה, האל ידע אילו נשמות הן טובות ואילו רעות. בקשר לידיעת האל הכל-דעת, אנו יכולים לדמיין חותמת על מצח כל אחד מאיתנו שאומרת "גן עדן" או "גיהנום". עם זאת, בקשר לנו, אנו לגמרי חופשיים לבחור להיות עם הרשות המוחלטת של האל, או עם תפיסות האלים הרבים של השטן. קביעת גורל, לכן, היא עובדה בקשר לאל, ולא בקשר אלינו.

ההבנה הזו מסבירה את השירים הרבים שאומרים כי "האל מנחה את אשר ירצה, ומתעיב את אשר ירצה." על פי ידיעתו, האל מקצה את נשמותינו לנסיבות שאנו ראויים להן. כאשר האל אמר למלאכיו, "אני יודע מה שאתם לא יודעים" (2:30), זה היה אומר שיש אלה מבינינו שראויים לצאת לגאולה. דוגמה אחת להדרכת האל למי שראוי להדרכה נמצאת ב-21:51: "נתנו לאברהם את ההדרכה, כי היינו מודעים לו." כלומר, האל ידע שאברהם היה נשמה טובה שראויה להדרכה, והאל נתן לו את ההדרכה וההבנה שלו. דוגמה נוספת מעולה מופיעה ב-12:24. יוסף נפל לאשתו של האיש האיגיפטי, וכמעט עשה נאף "לולא שראה אות מאליו." האל מלמד אותנו ב-12:24 שהוא "הסיר רע וחטא מיעקב, כי הוא היה אחד מעבדי." האם זה היה יוסף ששלט בתשוקתו? או שהיה זה השמירה של האל מן החטא שהפכה אותו לצנוע? כך היא הקביעה מראש.