סורה 12: יוסף (יוסף)

בשם האל, הרחמן, הרחים.

[12:1] א.ל.ר. אלה (אותיות) הם ראיות לכתב עמוק זה.

[12:2] חשפנו אותו כקוראן בערבית, כדי שתבינו.

[12:3] אנו מספרים לך את ההיסטוריה המדויקת ביותר דרך חשיפת קוראן זה. לפני כן, היית לגמרי בלתי מודע.

[12:4] זכור שיוסף אמר לאביו, "אבא שלי, ראיתי אחת עשרה כוכבים, והשמש, והירח; ראיתי אותם משתחוים לפני."

[12:5] אמר לו, "בני, אל תספר לאחיך על החלום שלך, פן יתכננו ויתכננו נגדך. בוודאי, השטן הוא אויב האדם הכי רע."

[12:6] אדוניך כך בירך אותך, והבשיל לך בשורה טובה דרך החלום שלך. הוא השלים את ברכותיו עליך ועל משפחת יעקב, כפי שעשה לאבותיך אברהם ויצחק לפני כן. אדוניך הוא יודע הכל, החכם ביותר.

[12:7] ביהוסף ואחיו יש שיעורים למבקשים.

[12:8] אמרו, "יוסף ואחיו נבחרים בעיני אבינו, ואנחנו ברוב. באמת, אבינו נתעה למרחקים".

המשגריר המיוחד שלך לתרגום מאנגלית לעברית.

[12:9] "נַהֲרֹג אֶת יוֹסֵף, אוֹ נְגָרֵשׁ אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּקְבַּל קָצִין מֵאָבִיךָ. לְאַחַר מֵכֵן, תּוּכְלוּ לִהְיוֹת אֲנָשִׁים צַדִּיקִים."

[12:10] אחד מהם אמר, "אל תהרוג את יוסף; נשליכה אותו אל תהום הבאר. אולי קרואון יכול לאסוף אותו, אם זה מה שאתה מחליט לעשות."

[12:11] אמרו, "אבינו, למה אינך סומך עלינו עם יוסף? נשמור עליו היטב.

[12:12] "שלח אותו איתנו מחר לרוץ ולשחק. נשמור עליו."

[12:13] אמר, "אני דואג שתלך איתו, ואז הזאב עשוי לאכול אותו בזמן שאינך שומרת עליו."

[12:14] אמרו, "אם הזאב יבלע אותו, עם כל כך הרבה מאיתנו סביבו, אז אנחנו באמת המפסידים."

המאמינים מבורכים בוודאות של אלוהים

[12:15] כאשר הם הולכים איתו והחליטו באחדות לזרוק אותו לתהום הבאר, העולם לא ידע אז נפלאנו לו: "יום אחד תספר להם על כל זה, והם לא יבינו."

[12:16] חזרו לאביהם בערב, בוכים.

[12:17] אמרו, "אבינו, רצינו זה אחר זה למרוץ, והשאירנו את יוסף עם הציוד שלנו, והזאב אכל אותו. אתה לעולם לא תאמין לנו, גם אם אנחנו אומרים את האמת."

[12:18] הם יצרו את החולצה שלו עם דם מזוייף עליה. הוא אמר, "אכן, תכננתם יחד לבצע תוכנית מסוימת. כל מה שאני יכול לעשות הוא לסמוך על סבלנות שקטה. אלוהים יעזור לי מול הקנייה שלכם."

יוסף מובא למצרים

[12:19] עבר קרוואן, ובקרוב שלחו את משקיהם. הוא הוריד את הדלי שלו, ואז אמר, "מה מזל! יש כאן ילד!" הם לקחו אותו כמוצר, והאל היה מודע למה שעשו.

[12:20] מכרו אותו במחיר זול - מספר דירהמים בלבד - מאחר שלא הייתה להם צורך בו.

[12:21] הָרֹכֵל אֲשֶׁר קָנָה אוֹתוֹ בְּמִצְרַיִם אָמַר לְאִשְׁתּוֹ, "טוֹפֵחַי אִתּוֹ בְּטוּב, אוּלַי יוּכַל לְעָזְרֵנוּ, אוּלַי נוּכַל לְאֲמֹץ אוֹתוֹ." וַנָּקִימֵהוּ יוֹסֵף עַל הָאָרֶץ, וַנְּלַמְּדֵהוּ לְפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹת. צִוּוּת ה' תָּמִיד נַעֲשֶׂה, אַךְ רֹב הָאָדָם אֵינָם יוֹדְעִים.

[12:22] כאשר הגיע לגיל הבגרות, הענקנו לו חכמה וידע. כך אנו מקבילים את הצדיקים.

האל מגן על המאמינים מהחטא.

[12:23] האישה של בעלת הבית שבו הוא גרה ניסתה לסדרו. היא סגרה את הדלתות ואמרה, "אני שלך לחלוטין." הוא אמר, "יש ה' ישמור עלי. הוא אדוני, שנתן לי מעון טוב. העברים אינם יצליחו."

[12:24] כמעט כנסתה לתוך כחו, וכמעט כנס לתוך כחה, אלו לא היה רואה ראיה מאת אדוניו. וכך השעינו ממנו את הרע והחטא, כי הוא היה אחד מעבדינו המסורים.

[12:25] שניהם רצו לעבר הדלת, ובתהליך זה, היא קרעה את בגדו מהגב. מצאו את בעלה בפתח. היא אמרה, "מה עונשה של מי שרצה לפגוע באשתך, אם לא מאסר או עונש כואב?"

[12:26] אמר, "היא היא אשר ניסתה לסוחף אותי." עד ממשפחתה הציע: "אם הבגד שלו קרוע מהקדמה, אז היא אומרת את האמת והוא שקרן."

[12:27] "ואם הבגד שלו נקרע מהגב, אז היא שיקרה, והוא אומר את האמת."

[12:28] כאשר ראה בעלה כי הבגד שלו נקרע מהגב, אמר: "זאת מזמה של אישה. אכן, תחשיבתך מרשימה".

[12:29] יוסף, התעלם מהאירוע הזה. לגבייך (אשתי), עליך לבקש סליחה על חטאך. עשית טעות.

[12:30] כמה נשים בעיר השוחחות: "אשת המושל מנסה לסדוק את המשרת שלה. היא אהובה בצורה עמוקה עליו. אנו רואות שהיא נדחתה."

[12:31] כאשר שמעה על דברי הרכילות שלהם, הזמינה אותם, הכינה להם מקום נוח, ונתנה לכל אחד מהם סכין. ואז אמרה לו, "כנס אל חדרם." כאשר ראו אותו, הם כל כך התפעלו ממנו, שחתכו את ידיהם. אמרו, "כבוד לאל, זה אינו בן אדם; זה מלאך כביר."

[12:32] היא אמרה, "זה הוא אותו שאשמת אותי בהתאהבות בו. באמת ניסיתי לסבות אותו, והוא סירב. אלא אם יעשה מה שאני מצוה אותו לעשות, הוא בוודאי ילך לכלא ויהיה מתעלל."

[12:33] אמר, "אדוני, הכלא טוב יותר מלהיכנע להם. אלא אם תשנה את מזימותם ממני, עשוי להתאוה אליהם ולהתנהג כמו האידיוטים."

[12:34] אדוניו ענה לתפילתו והפנה את מזמותיהם ממנו. הוא השומע, הידען.

[12:35] אחר כך, הם דאגו לכך, למרות הראיות הברורות, שיכלו להכליא אותו לזמן מה.

[12:36] שני בני אדם צעירים היו בכלא איתו. אחד מהם אמר, "ראיתי (בחלומי) שאני עושה יין," והשני אמר, "ראיתי את עצמי נושא לחם על ראשי, ממנו העופות אוכלות. הגידה לנו את פירוש החלומות האלה. אנו רואים שאתה צדיק."

[12:37] אמר, "אם מסופק לך אוכל, אני יכול ליידע אותך על כך לפני שתקבל אותו. זהו חלק מהידע שנתן לי אדוני. נטשתי את דתם של אנשים שאינם מאמינים באלוהים, ובנוגע לעולם הבא, הם באמת כופרים.

[12:38] "ואני הלכתי בדרך דת אבותי, אברהם יצחק ויעקב. לא הקמנו אלילים לבד מאלוהים. זאת הברכה מאת אלוהים עלינו ועל העם, אך רוב האנשים אינם מודים."

[12:39] "האלים הרבים טובים יותר, או האל האחד, העליון?"

[12:40] "אין אתם משתחוים לצידו אלא לדברים חדשים שחשבתם, אתם והוריכם. אלוהים לא קיבל את העצבנות הזו. כל הממשלה שייכת לאלוהים, והוא פסק שלא תשתחוה אלא לו. זהו הדת המושלמת, אך רוב האנשים אינם יודעים."

[12:41] "אהבי הסוהרים שלי, אחד מכם יהיה משקה היין לאדוניו, בעוד השני יתופל—הציפורים יאכלו מראשו. זה מסיים את העניין ששאלתם עליו."

[12:42] אז אמר לאדם שהיה צריך להיצאר "זכור אותי אצל אדונך."* וכך, השטן גרם לו לשכוח את אדוניו, ובתוצאה מכך נשאר בכלא עוד כמה שנים.

החלום של המלך

[12:43] המלך אמר, "ראיתי שבע פרות דשנות נאכלות על ידי שבע פרות דלות, ושבע שבלים ירוקות, ואחרות יבשות. הזקני, נאוותי בעניין חלומי, אם תדעו לפרש חלומות."

[12:44] אמרו, "חלומות בטיחות. בנושא פירוש חלומות, אנו לא מיודעים."

[12:45] המושיע (מן הכלא) אמר, עכשיו שזכר סוף סוף, "אני יכול לספר לך את הפירוש שלו, אז שלח אותי (אל יוסף)."

יוסף מפרש את חלום המלך

[12:46] יוסף יקירי, יודעים על שבע פרות שמן שאכלו שבע פרות דלות, ועל שבע שבלים ירוקות ואחרות צנועות. אני רוצה לחזור עם מידע לעם.

[12:47] אמר, "מה שתגדלו במשך שבע שנים הבאות, כאשר יגיע עת הקציר, השאירו את הקמחים בשבילם, למעט מה שאתם אוכלים."

[12:48] אחרי כך יבואו שבע שנות יבושה, שתאכל רוב מה שאצפית להם.

[12:49] "לאחר מכן, תגיע שנה שתביא רווחה לעם, והם יכביסו שוב ענבים."

[12:50] המלך אמר, "הביאו אותו אלי." כאשר המלאך הגיע אליו, אמר, "שוב לאדונך ובקש ממנו לחקור את הנשים שחתכות את ידיהן. אדוני מודע למחשבותיהן."

[12:51] המלך אמר לנשים: "מה ידעתן על האירוע כאשר ניסיתן לסיית את יוסף?" הן אמרו: "חלילה לנו; לא ידענו על כל דבר רע שנעשה על ידו." אשת הפחם אמרה: "עכשיו האמת נתגלתה. אני הייתי האשה שניסתה לסייתו, והוא היה האיש האמיתי."

[12:52] אני מקווה שהוא יבין כי אף פעם לא בגדתי בו בהיעדרו, כי האל לא מברך את התכניות של הבוגדים.

[12:53] אני לא טוען תמימות בשביל עצמי. העצמי הוא עורך דין של רע, למעט למי שקיבל רחמים מאדוני. אדוני שלי הוא סליח, רחום ביותר.

יוסף משיג תהילה

[12:54] המלך אמר, "הביאו אותו אלי, כדי שאוכל לשכור אותו לעבוד בשבילי." וכאשר דיבר איתו, אמר, "היום יש לך מעמד מובהק אצלנו."

[12:55] אמר, "הפוך אותי לגזבר, כי אני מנוסה בתחום ומושג בו."

[12:56] כך הקמנו את יוסף על האדמה, שולט כפי שרצה. אנו מזלים את רחמנו על כל מי שנרצה, ואנו ממלאים בצדק את הצדיקים.

[12:57] בנוסף, הפרס בעולם הבא טוב יותר עבור אלה שמאמינים ומובילים חיים צדיקים.

[12:58] האחים של יוסף באו; כאשר נכנסו, הוא הכיר אותם, בעוד שהם לא הכירו אותו.

[12:59] לאחר שסיפק להם את הציוד שלהם, אמר: "בפעם הבאה, הביאו איתכם את אחיכם מצד אביכם. האם אתם לא רואים שאני נותן מדידה מלאה ומטפל בכם בנדיבות?"

[12:60] אם תכשלי להביאו אלי, לא תקבלי חלק ממני; אפילו לא תקרבי.

[12:61] אמרו, "ננהיג מו"ם עם אביו לגביו. אנו בוודאות נעשה זאת."

[12:62] אז הורה לעוזריו: "הניחו את רכושם בחזרה בתיקיהם. כאשר ימצאו אותם בחזרה למשפחתם, הם עשויים לחזור מוקדם יותר."

[12:63] כאשר שבו אל אביהם, אמרו: "אבינו, לא נוכל עוד לקבל ציוד, אלא אם תשלח את אחינו אתנו. נשמור עליו היטב."

[12:64] אמר, "האם אפשר לי לבטוח בך אותו, כפי שבטחתי בך באחיו לפני כן? האל הוא המגן הטוב ביותר, ומבין כל הרחמנים, הוא הרחום ביותר."

[12:65] כאשר פתחו את התיקים שלהם, מצאו שהסחורות שלהם הוחזרו אליהם. אמרו, "אבינו, מה עוד נוכל לבקש? הנה הסחורות שלנו הוחזרו אלינו. נוכל לכן לספק למשפחתנו, להגן על אחינו, ולקבל עוד עמוד גמל. זהו עסק רווחי בוודאי."

[12:66] אמר, "לא אשלח אותו אתכם, אלא אם תתנו לי ערבון לפני האלוהים שתחזירו אותו, אלא אם תכבשו בכם." וכאשר נתנו לו את ערבונם, אמר, "האלוהים עד על כל אשר אנו אומרים."

[12:67] ויאמר, "בני, אל תיכנסו מדלת אחת; תיכנסו דרך דלתות נפרדות. אך אני לא יכול להציל אתכם מכל מה שקבוע על ידי האל. להאל שייכות כל הדינים. אני בוטח בו, ובו ישימו בטחון כל הבוטחים."

יעקב מרגיש את יוסף

[12:68] כאשר הם הלכו (אל יוסף), הם נכנסו על פי ההוראות של אביהם. אף על פי שזה לא יכול לשנות דבר מה שנקבע על ידי האל, יעקב היה לו סיבה פרטית לבקש מהם לעשות זאת. כי הוא החזיק בידע מסוים שלמדנו אותו, אך רוב האנשים אינם יודעים.

בחזרה למצרים

[12:69] כאשר נכנסו למקום של יוסף, הביא את אחיו אליו קרוב ואמר, "אני אחיך; אל תעצב ממעשיהם."

יוסף שומר על אחיו

[12:70] כאשר סיפק להם את הציוד שלהם, הוא שם את כוס השתייה בתיקו של אחיו, ואז מכריז הכריז: "בעלי המרכבה הזו הם גנבים."

[12:71] אמרו, כשהם התקרבו אליהם, "מה אבד לכם?"

[12:72] אמרו, "אבדנו את כוס המלך. כל מי שיחזיר אותה יקבל משא גמל נוסף; אני אישית מבטיח זאת."

[12:73] אמרו, "באלוהים, אתה יודע היטב שלא באנו לכאן כדי לעשות רע, וגם לא אנו גנבים."

[12:74] אמרו, "מה העונש של הגנב, אם אתם שקרנים?"

[12:75] אמרו, "העונש, אם ימצא בתיקו, הוא שהגנב שייך לך. כך אנו מענישים את האשמים."

[12:76] הוא התחיל בבדיקת כלי האחים, לפני שהגיע לכליו של אחיו, והוציא אותו מתוך כלי אחיו. כך כיסה יוסף את התוכנית; לא היה יכול לשמור על אחיו אם היה מפעיל את חוק המלך. אך כך רצון האל. אנו מקנים גאון למי שבחרנו. מעל כל יודע, יש עוד יודע יותר.

[12:77] אמרו, "אם הוא גנב, אחיו גנב בעבר." יוסף ציפה את רגשותיו בתוכו ולא נתן להם שום רמז. הוא אמר (לעצמו), "אתם באמת רעים. האל יודע במלוא המידע את השטות שלכם."

[12:78] אמרו, "הנכבד, יש לו אב אשר בן זקן; האם תקבל אחד מאיתנו למקומו? אנו רואים כי אתה איש טוב לב."

[12:79] אמר, "חס ושלום שנקח מישהו אחר מלבד מי שברשותו מצאנו את רכושנו. אחרת, נהיה עוים."

[12:80] כאשר נמאס להם לשנות את דעתו, התייעצו יחד. הבכור אמר, "האם אתם מבינים שאביכם נתן לכם התחייבות נאמנה מול האל? בעבר אבדתם את יוסף. אני לא עוזב מקום זה עד שאבי יתן לי רשות, או עד שהאל ידון בעדי; הוא השופט הכי טוב.

חזרה לפלסטין

[12:81] שובו אל אביך ואמרו לו... 'אבינו, בנך עשה גניבה. אנו בטוחים, כי זה מה שראינו. זה היה אירוע בלתי צפוי.

[12:82] אתה יכול לשאול את הקהילה איפה היינו, ועל הקרוואן שחזר איתנו. אנחנו אומרים את האמת.

[12:83] אמר, "אכן תכננת לבצע תוכנית מסוימת. סבלנות שקטה היא הדרך היחידה שלי. יביא האל אותם כולם אלי. הוא הידען, החכם ביותר."

[12:84] הוא פנה מהם ואמר, "אני מתאבל על יוסף." עיניו הפכו ללבן מרב תחושת האבל; הוא היה באמת עצוב.

[12:85] אמרו, "בשם האל, תמשיך לצעוק על יוסף עד שתחלה לחלות או עד שתמות."

[12:86] אמר, "אני פשוט מתלונן לאל על צרתי וצערי, כי אני יודע מאת האל את אשר אתה לא יודע.

[12:87] "בני, לכו וקחו את יוסף ואת אחיו, ואל תיאמינו לחסרון חסד האל. אין אדם מאמין שמיאל חסד האל, חוץ מהפושעים."

ישראל הולכת למצרים

[12:88] כאשר נכנסו לחדריו (של יוסף), אמרו: "הוּא הַנָּכִין, סבלנו הרבה קושי, יחד עם משפחתנו, והבאנו סחורה רמה. אך אנו מקווים שתיתן לנו מדה מלאה ותהיה רחמנית עלינו. האל מפרסם לנדיבים."

[12:89] אמר, "האם אתה זוכר מה עשית ליוסף ולאחיו כאשר היית בתוך הجاهلية?"

[12:90] אמרו, "אתה חייב להיות יוסף." הוא אמר, "אני יוסף, וזה אחי. האל ברך אותנו. כי אם אדם נהג חיים צדקניים ועומד בתמידות, האל לא יפסיק לפצות את הצדיקים."

[12:91] אמרו, "באלוהים, אלוהים באמת בחר בך מעלינו. בוודאי טעינו."

[12:92] אמר, "אין אשמה עליכם היום. יש ה' יסלח לכם. מבין כל הרחמנים, הוא הרחום ביותר."

[12:93] קַח אֶת הַחוּלצָה שֶׁלִי; כְּשֶׁתַּזרְקִינָה עַל פָּנֵי אָבִי, רְאִיָתוֹ תְּשׁוּב. הָבִיא אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלְךָ וּשׁוּב אֵלַי.

[12:94] אפילו לפני שהקרוואן הגיע, אמר אביהם, "אני מרגיש את ריחו של יוסף. האם מישהו יפריד לי אור?"

[12:95] אמרו, "באלוהים, אתה עדיין בבלאגן הישן שלך."

[12:96] כאשר הבשורה הטובה הגיעה, השליך (את החולצה) על פניו, ואז חזרה לו ראייתו. הוא אמר, "הלא אמרתי לך כי ידעתי מאת האל מה שלא ידעת?"

[12:97] אמרו, "אבינו, התפלל בעד סליחתנו; טעינו אכן."

[12:98] אמר, "אֲבַקֵּשׁ מֵאֲדוֹנִי שֶׁיִּסְלַח לָךְ; הוּא הַסּלֵחַ, הַרַחוּם."

במצרים

[12:99] כאשר נכנסו לחדרי יוסף, החבק את הוריו ואמר, "ברוכים הבאים למצרים. בעזרת השם, תהיו בטוחים כאן."

[12:100] הוא העלה את הוריו על כס הממלכה. הם נפלו לרצפם לפניו. הוא אמר, "אבי היקר, זהו הממשי של חלומי הישן. אדני ברך אותי, הציל אותי מן הכלא, והביא אתכם מהמדבר, לאחר שהשטן הפריד ביני לבין אחי. אדני רחום על כל אשר ירצה, הוא הידען, החכם ביותר."

[12:101] אדוני, נתת לי מלכות ולמדתני לפרש חלומות. יוצר השמים והארץ; אתה אדוני ומושלי בחיי ובעולם הבא. תן לי למות כמשולחן, ותחשוב אותי עם הצדיקים.

[12:102] זהו חדשות מהעבר שאנו חושפים לך. אתה לא היית נוכח כאשר קיבלו את ההחלטה האחידה שלהם (לזרוק את יוסף לבור), כשהם נכנעו יחד.

רוב האנשים לא מאמינים

[12:103] רוב האנשים, למרות מה שתעשה, לא יאמינו.

[12:104] אתה לא מבקש מהם כסף; אתה פשוט מזכיר לכל האנשים זאת.

[12:105] כל כך הרבה ראיונות בשמים ובארץ ניתנים להם, אך הם עוברים עליהם, בבוטחות!

רוב המאמינים נתונים לגיהנום

[12:106] רובם של מאמיני האל עושים זאת בלי להימנע מעבודת עצבים.

[12:107] האם הם הבטיחו שתגיע אליהם נקמה עצומה מאת האל, או שהשעה לא תבוא עליהם פתאום, כאשר הם פחות יצפו לכך?

[12:108] אנא אמור, "זהו נתיבי: אני מזמין לאלוהים, על בסיס ראיה ברורה, וכך עושים אלה שעוקבים אחרי. תהיה הוד על אלוהים. אני לא עובד עבודה זרה."

[12:109] לא שלחנו לפניך אלא אנשים אשר השקפנו בם, נבחרים מתוך עמי הקהילות השונות. האם לא נסו בארץ וראו את התוצאות לקודמיהם? מעון העולם הבא טוב יותר לאלה שמובילים חיים צדיקים. האם תבינו אז?

ניצחון, בסופו של דבר, שייך למאמינים

[12:110] כשהשליחים מתייאשים וחושבים שנדחו, הניצחון שלנו מתגלה להם. אז אנו מצילים את מי שבחרנו, והענש שלנו לעם האשמים הוא בלתי נמנע.

הקוראן הוא כל מה שאנו צריכים

[12:111] בהיסטוריה שלהם יש שיעור לאנשים שיש להם בינה. זה לא חדית מזויפת; זה (הקוראן) מאשר את כל הכתבים הקודמים, נותן את הפרטים של כל דבר, והוא מפתח ורחמים לאנשים שמאמינים.