פְּסִיקָא 3, עָשִׂינוּ אֶת הַקּוֹרָאַן קָל [54:17]

פרטים נוספים

הפקנו את הקוראן בקלות [54:17]

הפסוק 11:1 מודיע לנו כי הניסיון בקוראן כולל [1] את העיצוב המתמטי העל-אנושי של מבנהו הפיזי ו-[2] את החיבור הסימולטני של יצירה ספרותית של מעולה יוצאת דופן.

ניתן לעמוד בדרישות ההפצה המספרית של דפוס מתמטי פשוט. אך כל זאת מתבצעת לחלוטין על חשבון איכות הספרות. השליטה המשולבת בסגנון הספרותי ובהפצה המתמטית מורכבת של האותיות הפרטיות בכל הקוראן (הנספח 1) נראית בעובדה שהקוראן נעשה קל לזיכרון, הבנה והנאה. להבדיל מספר ספרים שנכתבו על ידי אדם, הקוראן נהנה לקרוא שוב ושוב, ללא סופיים.

הכותרת של תוספת זו מופיעה חוזרת בסורה 54, פסוקים 17, 22, 32 ו-40. כפי שנראה, הטקסט הערבי של הקוראן מורכב בצורה שמזכירה לקורא או למזכיר את הביטוי הבא הנכון, או את הפסוק הבא. אלוהים ברא אותנו והוא יודע את הדרך היעילה ביותר להכניס חומרים ספרותיים לזיכרון שלנו. השכיבה של הקוראן שיחקה תפקיד חיוני בשמירה על הטקסט המקורי דור אחר דור, בעידן שספרים כתובים היו דבר נדיר.

בלתי מתבונן בכך, האדם שמזכיר את הקוראן מקבל עזרה על-טבעית ממערכת ספרותית מורכבת כשהוא מבטא את צלילי מילות הקוראן. כמעט כל פסוק בקוראן מכיל מה שאני קורא "פעמוני זיכרון". תפקידם הוא להזכיר לקורא את מה שבא אחריו. המערכת הזו כה עצומה, אני אציין רק שני דוגמאות אילוסטרטיביות:

1. בסורה 2, פסוקים 127, 128 ו-129 מסתיימים עם שני שמות שונים של אלוהים כל אחד. הזוגות של השמות הללו הם "אל-סמי` אל-`עלים (השומע, הקולט)," "אל-תובאב אל-רחים (הגואל, הרחמן ביותר)," ו-"אל-`עזיז אל-חכים (העצום, החכם ביותר)," בהתאמה. אם זה היה ספר רגיל, יהיה קל להפך את ששת השמות הללו. לא כך בקוראן. כל אחד מהזוגות הללו מוקדם באותו פסוק על ידי "פעמון זיכרון" שמזכיר לנו את הזוג הנכון של השמות. לכן, פסוק 127 מדבר על אברהם וישמעאל שמרימים את מוסדות הכעבה. הפסוק מסתיים בשמות "אל-סמי` אל-`עלים." הצלילים המובהקים כאן הם ה-"ס," "מ," וה-"עיין." שלושת האותיות הללו מובהקות במילה "ישמעאל." אנו מוצאים שהמילה הזו מושהית באופן ניכר במשפט, ובכך משפרת את איכותה הספרותית. לכן, אנו מוצאים שהפסוק נראה כך: "כאשר אברהם הרים את מוסדות הכעבה, יחד עם ישמעאל..." בדרך כלל, כותב אנושי היה אומר, "כאשר אברהם וישמעאל הרימו את מוסדות הכעבה...." אך השהיית הצלילים ב"ישמעאל" מביאה אותם קרוב יותר לסוף הפסוק, ומזכירה לנו כי השמות הנכונים של אלוהים בפסוק זה הם "אל-סמי` אל-`עלים."

ברכה 128 מכילה את המילה המובהקת "טוב" ממש לפני השמות "אל-תובאב אל-רחים". המילה "טוב" משמשת כפעמון הזיכרון. שמות האל בסופו של 2:129 הם "עזיז, חכים". הצלילים המובהקים כאן הם "ז" ו"כ". ברור שפעמון הזיכרון בפסוק זה הוא המילה "יוזכיהם".

2. דוגמה טובה נוספת נמצאת בפסוקים 3:176, 177 ו-178, שם תיאור הענש לסוררים מתואר כ " `Azeem (נורא)," "Aleem (כואב)," ו-"Muheen (משפיל)," בהתאמה. בספר שנכתב על ידי בני אדם, המזכיר יכול בקלות לבלבל בין שלושת התיאורים הללו. אך אנו מוצאים כי כל אחד מהתוארים הללו מוקדם על ידי פעמוני זיכרון חזקים שמונעים בלבול כזה. המילה " `Azeem" בפסוק 176 מוקדמת על ידי המילה "Huzzun," שמאופיינת באות "Z" מודגשת. זה משמש להזכיר לנו את התואר המסוים בסופו של פסוק זה. המילה "Aleem" בפסוק 177 מוקדמת על ידי קול המילה "Iman" לשם שימוש כפעמון זיכרון, והמילה "Muheen" ב-3:178 מוקדמת על ידי כמות רבה של "M" ו-"H" במהלך פסוק זה.

דוגמאות נוספות לפעמוני זיכרון כוללות את סיום 3:173 והתחלת 3:174, את סיום 4:52 והתחלת 4:53, את סיום 4:61 והתחלת 4:62, את סיום 18:53 והתחלת 18:54, ועוד רבות.