קוד הלבוש לנשים באסלאם

האמת נחשפת

אלוהים אדיר מזכיר ב הקוראן שהוא שם אין קושי עלינו, גברים ונשים כאחד, ביישום דתנו:

"עליכם לשאוף למען אלוהים כפי שעליכם לשאוף למען מטרתו. הוא בחר בכם ושם אין קושי עליכם ביישום דתכם – דת אביכם אברהם..." (22:78) 

הקוראן נותן לנו רמז שנשים, בתקופת הנביא, לא הוטלו עליהן קשיים ו לא היו רעולות פנים (חיג'אב):

"מעבר לקטגוריות שתוארו לכם, נאסר עליכם להינשא לנשים אחרות, וגם אינכם יכולים להחליף אישה חדשה (מהקטגוריות האסורות), לא משנה כמה אתם מעריצים את יופיין.  עליכם להסתפק באלה שכבר הותרו לכם. אלוהים משגיח על כל הדברים." (33:52) 

ברור שאינך יכול להעריץ את יופיין אם הן היו רעולות פנים.

על פי הקוראן, הבגד הטוב ביותר הוא "בגד הצדקו לא ה"רעלה" (חיג'אב) כפי שאנו מבינים מהפסוק הבא:

"הו בני אדם, סיפקנו לכם בגדים לכסות את גופכם, וגם למותרות. אך הבגד הטוב ביותר הוא בגד הצדק. אלה הם כמה מסימני אלוהים, למען יקחו מוסר." (7:26) 

ברור ש"חכמי האסלאם" אינם לוקחים מוסר מהקוראן. הם רואים ב"חיג'אב" את הבגד הטוב ביותר, אף על פי שנראה, אם ירצה השם, בהמשך מאמר זה שלמילה "חיג'אב" אין שום קשר לקוד הלבוש לנשים.

נשים יכסו את חזן (חזה) ו לא את הפנים או השיער בהתבסס על פסוק 24:31 בקוראן:

"ואמור לנשים המאמינות להשפיל את עיניהן, ולשמור על צניעותן. הן לא יחשפו שום חלקים מגופן, מלבד מה שחיוני. הן יכסו (חימאר בערבית) את חזן, ולא ירפו מקוד זה בנוכחות אחרים מלבד בעליהן, אבותיהן, אבות בעליהן, בניהן, בני בעליהן, אחיהן, בני אחיהן, בני אחיותיהן, נשים אחרות, המשרתים הגברים או העובדים אשר דחפם המיני נוטרל, או הילדים שלא הגיעו לבגרות. הן לא יכו ברגליהן כשהן הולכות כדי לטלטל ולחשוף פרטים מגופן. כולכם תשובו בתשובה לאלוהים, הו המאמינים, למען תצליחו." (24:31)

המילה הערבית "חימאר" (לא חיג'אב) בפסוק 24:31 לעיל פירושה כל "כיסוי." רוב התרגומים המסורתיים מושפעים כמובן ממה שנקרא חדית' המיוחס לנביא ולוקחים את המילה "חימאר" כ"חיג'אב" (צעיף)! אחד התרגומים הפופולריים של הקוראן לאנגלית המשמש את המוסלמים המסורתיים הוא של א. יוסוף עלי, מר יוסוף עלי תרגם את הפסוק 24:31 לעיל כ" ...הן צריכות למשוך את 'צעיפיהן' על חזיהן...". העיוות ברור; המילה הערבית לצעיף היא חיג'אב" ולא "חימאר"!

על פי הקוראן, נשים יאריכו את בגדיהן:

"הו נביא, אמור לנשותיך, לבנותיך ולנשות המאמינים שיאריכו את בגדיהן. כך יוכרו ויימנעו מלהיות מושפלות. אלוהים סולח, רחום ביותר." (33:59)

אישה רשאית להקל בקוד הלבוש שלה במצבים הבאים:

"הנשים רשאיות להקל (בקוד הלבוש שלהן) סביב אבותיהן, בניהן, אחיהן, בני אחיהן, בני אחיותיהן, הנשים האחרות, ומשרתיהן. הן ייראו את אלוהים. אלוהים עד לכל הדברים." (33:55) 

יש לציין כי במקרה של משרת זכר עלינו להתייחס לקוראן 24:31 שהוזכר קודם לכן. נשים מבוגרות רשאיות גם הן להקל בקוד הלבוש שלהן בתנאים מסוימים (24:60).

ברור מהפסוקים לעיל שקוד הלבוש לנשים המוסלמיות על פי הקוראן הוא צדקה וצניעות ו לא הרעלה (חיג’אב)!

המילה הערבית "חיג'אב" בשבעת הפסוקים הבאים של הקוראן מתייחסת למשהו אחר מאשר קוד הלבוש לנשים:

מחסום מפריד ביניהם (ווא ביינה-הומא חיג'אב), בעוד שכור המצרף מאוכלס על ידי אנשים המזהים כל צד לפי מראם. הם יקראו ליושבי גן העדן: "שלום עליכם." הם לא נכנסו (לגן העדן) מתוך חשיבה משאלתית." (7:46)

"כאשר אתה קורא את הקוראן, אנו מציבים בינך לבין אלה שאינם מאמינים בעולם הבא מחסום בלתי נראה (חיג'אבם-מסטורא)." (17:45)

"בעוד שמחסום הפריד אותה מהם (פאטאח'אזת מן דוניהם חיג'אבא), שלחנו אליה את רוחנו. הוא הלך אליה בדמות אדם." (19:17)

"הוי המאמינים, אל תיכנסו לבתיהם של הנביאים אלא אם כן ניתנה לכם רשות לאכול, ואל תכפו"

הזמנה כזו בכל דרך שהיא. אם אתה מוזמן, אתה רשאי להיכנס. כשתסיים לאכול, תצא; אל תעסיק אותו בשיחות ארוכות. זה פגע בנביא, והוא התבייש לומר לך. אבל אלוהים אינו מתבייש מהאמת. אם עליך לבקש משהו מנשותיו, בקש מהן מאחורי מחסום (Wa izaa saaltumuu-hunna mataa-an fasaluuhunna minw-waraaa-i hijaab).. זה טהור יותר ללבבותיכם וללבבותיהן. אסור לכם לפגוע בשליח האל. לא תישאו את נשותיו אחריו, כי זו תהיה עבירה חמורה בעיני האל." (33:53)

"הוא אמר אז, "נהניתי מהדברים החומריים יותר מאשר נהניתי לעבוד את אדוני, עד שהשמש נעלמה (hatta tawaarat bilhijaab)." (38:32)

"הם אמרו, "דעתנו נחושה, אוזנינו אטומות למסר שלך, ו מחסום מפריד בינינו לבינך (wa baynika hijaabun-fa-mal innanaa aamiluun). עשה מה שתרצה, וגם אנחנו נעשה." (41:5)

"שום בן אנוש אינו יכול לתקשר עם אלוהים אלא באמצעות השראה, או מאחורי מחסום (aw minw-waraaai hijaabin), או על ידי שליחת שליח שדרכו הוא מגלה את רצונו. הוא העליון, החכם ביותר." (42:51)

הקוראן מטיל את האחריות על גברים ונשים כאחד להשפיל את עיניהם, ובהחלט, לא לכסות את האישה (חיג'אב) כפי שאנו מבינים מהפסוק הבא:

"אמור לגברים המאמינים שהם יצטרכו להשפיל את עיניהם, ולשמור על צניעותם. זה טהור יותר עבורם. אלוהים מודע לחלוטין לכל מה שהם עושים. ואמור לנשים המאמינות ל יכניעו את עיניהם, וכן ישמרו על צניעותם…." (24:30-31)

לסיכום, כיסוי ראש לנשים בחלק ממדינות האסלאם הוא חידוש דתי מבוסס מסורת שנועד לדכא נשים. אין לו שום קשר לחוקי האל בקוראן.

ניתוח פסוקי הקוראן

להלן ניסיון לשפוך אור על התפיסות המוטעות לגבי קוד הלבוש של נשים באסלאם, שרבות מהן מושרשות באוצר המילים המשמש בפסוקים עצמם. משמעות המילים המשמשות בקוראן עברה מניפולציה יעילה על מנת לעוות את המשמעות האמיתית של דברי האל ולהצדיק את מנהגי המסורת האסלאמית.

לאורך שנים רבות, אנשים רבים בעלי רקע נרחב בשפה הערבית תרמו להסברים שנאספו, ולבסוף, הוצגו כאן. לכן, ניסוח הגדרות אלו אינו יכול להיות מיוחס אך ורק לי.

אלוהים נתן לנו שלושה כללים בסיסיים לגבי קוד הלבוש של נשים:
(1) הבגד הטוב ביותר הוא בגד הצדק,
(2) בכל פעם שאנו מתלבשות, עלינו לכסות את החזה (שדיים), וכן
(3) להאריך את בגדנו.

בעוד ששלושת הכללים הפשוטים הללו עשויים שלא להספיק לאלה שאינם בוטחים בחוכמת דברי האל, המאמינים האמיתיים יודעים שגזרת האל מספיקה בהחלט.

למרות שזה בכוחו המלא של אלוהים לספק לאנושות כללים נוספים לגבי קוד הלבוש (אפילו עד כדי גרפים, עיצובים או הגבלות צבע), הוא במקום זאת משאיל לאנושות מונחים פשוטים להדרכה ומשאיר את השאר לנו להחליט. ובאופן גאוני מספיק, שלוש ההנחיות הללו מספיקות בהחלט כדי לתת לכל אישה מודעות לנימוסים נאותים תוך הגנה על זכותה לבחור את לבושה בחופשיות. כל תוספת לכללים הקוראניים הבסיסיים הללו עשויה להיחשב כניסיון בוטה לתקן את אלוהים או לשפר את תוכניתו הרחמנית.

למרות זאת, מתרגמים הוסיפו בכוונה את דעותיהם המושחתות בפסוק המבוססות על ספרים מעשה ידי אדם של חדית' וסונה. סביר להניח שאלמנטים ממסקנותיהם נגזרו גם מהלבוש המסורתי של נשים ערביות בימי מוחמד. כתוצאה מכך, פרשנויות אלו של הקוראן שונות לחלוטין ממצוות האל.

עם זאת, מידת המחלוקת הגדולה ביותר סובבת סביב מספר מילים נבחרות. אתייחס אליהן כעת, ולאחר מכן אמשיך להסביר מונחים אחרים הנתונים לפרשנות שגויה.

מילים ערביות שפורשו לא נכון בפסוקים העוסקים בקוד הלבוש של נשים

"ואמור לנשים המאמינות להשפיל את עיניהן, ולשמור על צניעותן. הן לא יחשפו אף חלק מגופן, למעט מה שצריך. הן יכסו את חזיהן, ולא ירפו מקוד זה בנוכחות אחרים מלבד בעליהן, אבותיהן, אבות בעליהן, בניהן, בני בעליהן, אחיהן, בני אחיהן, בני אחיותיהן, נשים אחרות, המשרתים הגברים או העובדים אשר דחפם המיני בוטל, או הילדים שלא הגיעו לבגרות. הן לא יכו ברגליהן כשהן הולכות כדי לטלטל ולחשוף פרטים מסוימים מגופן. כולכם תשובו בתשובה לאלוהים, הו מאמינים, למען תצליחו." 24:31

פסוקים 24:31 ו-33:59 מלמדים אותנו את מה שאנו צריכים לדעת: אם תסתכלו על המילה הערבית יודנינה (שמשמעותה הארכה), עליהינה (שמשמעותה עליהן / מעליהן), מין-ג'לואביבהינה (שמשמעותה שמלה או בגד), אלו הם המונחים היחידים המשמשים בפסוק זה כדי לציין את תורות קוד הלבוש שלנו. וחשוב מכך, מילים ערביות המתארות ראש, שיער, עיניים או רעלה אינן נמצאות בשום מקום.

חימאר / ח'ומוֹרֶהֶנָה

המשמעות המסורתית תמיד הייתה כיסוי, לא כיסוי ראש; אולם, החידוש האחרון בתרגום מגדיר אותו ככיסוי ראש. חימאר נועד בכוונה להיות "כיסוי ראש" על ידי חוקרים שרצו לאכוף את הבנותיהם האישיות אשר, באופן אירוני, סותרות את אלוהים בקוראן. הם העבירו את המשמעות המושחתת הזו זה לזה, כולל החוקרים שכתבו מחדש את המילונים הערביים.

המילה "חימאר" באה משורש המילה חמרה שפירושה "לכסות", כך שכל דבר שמכסה משהו הוא חימאר. יין בערבית נקרא "חמרה", מכיוון שהוא מכסה את המוח וגורם לאדם לאבד את יכולתו לחשוב נכון. וילון הוא חימאר מכיוון שהוא מכסה חלון, מפת שולחן היא חימאר מכיוון שהיא מכסה שולחן, שמלה היא חימאר מכיוון שהיא מכסה את הגוף (כל שמלה נחשבת לחימאר; חימאר אינו מוגבל לכיסוי ראש). שמיכה יכולה לשמש כחימאר, צעיף הוא חימאר וכו'. רוב המתרגמים, בהשפעת החדית', מתרגמים את המילה כרעלה ובכך מטעים את רוב האנשים להאמין שפסוק זה דוגל בכיסוי הראש.

ב-24:31 אלוהים מבקש מהנשים להשתמש בכיסוי שלהן 'חימאר' (שמלה, מעיל, צעיף, חולצה, חולצה מכופתרת, מטפחת וכו') כדי לכסות את חזן / שדיהן, לא את ראשן או את שערן. אילו אלוהים רצה לצוות על הנשים לכסות את ראשן או את שערן, שום דבר לא היה מונע ממנו לעשות זאת, אך אלוהים לא ציווה על הנשים לכסות את ראשן או את שערן. 

המילה הערבית לחזה, "ג'איב" נמצאת בפסוק (24:31), אך המילים הערביות לראש, "ראס" או לשיער, "שער" אינן נמצאות בפסוק.

החלק האחרון של הפסוק (24:31) מתורגם כ"הן לא יכו ברגליהן כשהן הולכות כדי לטלטל ולחשוף פרטים מסוימים מגופן". פרטי הגוף יכולים להיחשף או לא להיחשף על ידי השמלה שאת לובשת, לא על ידי כיסוי הראש שלך.

שימו לב גם לביטוי ב-24:31, "הן לא יחשפו אף חלק מגופן, למעט מה שצריך."

ביטוי זה עשוי להישמע מבלבל לרבים, פשוט מכיוון שהם עדיין לא הבינו את רחמי אלוהים. שוב, אלוהים משתמש במונח כללי ביותר כדי לתת לאנשים את החופש להחליט על הגדרות נכונות של "מה שצריך" בהתאם לנסיבותיהם, בהתאמה.

זה לא תלוי בחוקר או באדם מסוים להגדיר מונח זה. במקום זאת, אלוהים מציב עמימות מכוונת בטרמינולוגיה של הפסוק כדי להעניק לכל אישה בחירה ושיקול דעת נאותים לגבי אופן הלבוש האישי שלה. נשים הפועלות בצדק לא יתקשו לקבל את ההחלטה הנכונה בחשיפת רק "מה שצריך".

זינאתאהונה

המילה "זינאתאהונה" ב-24:31 מתייחסת לחלקי גוף נשיים (יופי) שניתן להדגיש בתנועה מוגזמת של הגוף בזמן הליכה, לא לקישוטים מלאכותיים ועיטורים שחלק מהמתרגמים יטענו שהמונח מתייחס אליהם. בסוף הפסוק, אלוהים אמר לנשים לא להכות ברגליהן כדי להראות את "זינאתאהונה" שלהן.

הכאת הרגליים בזמן הליכה יכולה להדגיש או לטלטל חלקים מסוימים בגוף שאין צורך להביא אותם לתשומת לב בקלות דעת. חשוב לזכור שלמרות שהליכה בצעדים מוגזמים עשויה לעורר תשומת לב ממוקדת לעקומות מסוימות בגוף, המעשה אינו מגביר את המשיכה המינית של הראש, השיער או הפנים. הם נשארים קבועים למרות כל תנועה לא מחמיאה ואינם חלק ממה שאלוהים מכנה בפסוק זה את הזינה הנסתרת. יתר על כן, למילים הערביות המשמשות בכל אחד מהפסוקים אין שום קשר לשיער, לראש, לעיניים או לאיפור.

למעשה, ישנן שתי מילים ב-33:59 שהושחתו:

ללא קשר לפעילות, קוד הלבוש המתואר בקוראן הוא חובה בכל עת. לכן, בין אם אתם בעבודה, בשוק, מתפללים בבית או במסגד, אותה מצווה חלה על כל האירועים. עם זאת, הרעלה אינה נדרשת בביצוע כל טקס אסלאמי ללא קשר לזמן ולמקום.

עם זאת, הקוראן ממליץ במפורש להתלבש יפה בעת נוכחות במסגד ב-7:31. אין פקודה ספציפית לגבי אופן הלבוש בעת קיום תפילת המגע, עם זאת.

מוסלמים מסורתיים מאתגרים פקודות אלו בכך שהם מכריחים את נשותיהם לכסות את גופן מכף רגל ועד ראש, ממש לפני מניעת יכולתן לנשום. אבל אם זו הייתה באמת פקודה אסלאמית, איזה צורך היה לאלוהים לומר במפורש לנשים "לכסות את יופיין"? אלוהים יכול היה פשוט לצוות על נשים לכסות את עצמן מלמעלה למטה. על ידי ציטוט שגוי של המילה "יופי" בפסוק, חוקרים חושפים את החירויות שהם לוקחים בעיוות המשמעות האמיתית של הקוראן על ידי מתן תרגומיהם השגויים להיגיון לקוי. שכן לפי חשבונם, ניתן לטעון שנשים לא מושכות ומבוגרות פטורות מכיסוי עצמן בטענה של היעדר יופי בנשים כאלה. 24:31 מלמד אותנו מה שאנחנו צריכים לדעת; יש רק שלוש מילים בפסוק כדי לציין קוד לבוש נשי.

ג'ילבאב

מונח זה מתורגם בדרך כלל כ"בד" אך שחיתות בוטה קיימת בפרשנות זו. בד הוא רק סוג אחד של ג'ילבאב. שמלה, חולצה, חצאית, כותונת לילה, מעיל – בקיצור – כל פיסת בד כללית עשויה להיות מסווגת כג'ילבאב. משמעות המונח מתנערת מכל קשר למגדר גם כן; גבר או אישה עשויים ללבוש ג'ילבאב. להוביל אחרים להאמין שלמילה הייתה משמעות אחרת כלשהי, בלתי מוגבלת או מוגבלת, היא קנוניה בקרב המשחיתים לרמות את התמימים לדעת שגויה של האמת.

Min jaloabiibhinna מדבר על שמלה או בגד באופן כללי. מילת המפתח היא Yudinana. לפני כל הסבר של מונח זה, עם זאת, יש צורך לדון במילה "עלא".

עלא

המילה עלא בפסוק זה מקבלת את המשמעות "לכסות"; זה מתברר בשל האיות המסוים של המילה, עם האות הערבית עין. בווריאציה נפוצה של המילה, עלא מאויתת עם האות אליף, מה שמשנה את הגדרת המונח למשמעות "עד".

אז, אלוהים מבקש מהנשים להשתמש בכל בגד שהוא כדי לכסות את חזן. אלוהים לא אומר להשתמש בבגד שמכסה אותך מלמעלה עד החזה.

יודינאנה

מילה זו מקורה במונח "דאנה" שמשמעותו "להתקרב". ניתן להבין אותה בקלות כ"להתקרב לקרקע" (כלומר להאריך), אך המדידה המדויקת של האורך אינה משתמעת בשום מקום. פרטים כאלה נשארים להחלטת הפרט. משחיתים מנסים לתרגם את יודינאנה כתפיסת הבגד שלך וזריקתו עליך.

המילים הערביות yudnina (הארכה), alaihinna (עליהן/מעליהן), ו-min jaloabiibhinna (שמלה או בגד), הן המונחים היחידים המשמשים בפסוק כדי לציין את תורות קוד הלבוש שלנו. בשום מקום לא מוצאים מילה ערבית המתארת את הראש, השיער, העיניים או הרעלה לצורך העניין.

בפסוק אחר המתייחס לקוד הלבוש הנשי, פרשנויות של "הארכת הבגד" נתקלות במחלוקת. כישלון אנשי הדת במתן המשמעות האמיתית מאחורי המילה בקוראן, נותר גורם עיקרי בפער.

מסקנות

"הו נביא, אמור לנשותיך, לבנותיך ולנשות המאמינים כי יאריכו את בגדיהן. כך, הן יוכרו ויימנעו מלהיות מושפלות. אלוהים סלחן, רחום ביותר." (33:59)

כיסוי החזה עם פיסת בד נפרדת הוא גם כיסוי החזה. נשים מוסלמיות מסורתיות חידשו סגנון לבוש לכיסוי הראש ללא בסיס מהקוראן, כלומר הרעלה. למרות שזה שגוי לטעון זאת כלבוש אסלאמי, זה שגוי עוד יותר למזג אחד לשני ולטעון כי רעלת הראש שהן לובשות חייבת להיות מורחבת כדי לכסות את החזה.

ב-33:59, אלוהים קובע את התקנה האחרת לקוד הלבוש לנשים המוסלמיות בתקופת חיי הנביא. בפסוק זה, אלוהים אמר לנביא לומר לנשים להאריך את בגדיהן, ומעולם לא אמר כמה ארוך האורך. אלוהים יכול היה לומר שיאמרו להן להאריך את בגדיהן עד לקרסוליהן או עד לאמצע השוק או עד לברכיהן, אך אלוהים לא עשה זאת. אלוהים יודע שאנו נחיה בקהילות שונות ויהיו לנו תרבויות שונות ומתעקש שהפרטים הקטנים של קוד לבוש זה יישארו לאנשי כל קהילה.

עבור כל אדם, ידען או לא, שרטוט קו והסקת מסקנות עבור אלוהים לגבי הגדרת הצניעות הוא רק להודות שהוא או היא מניחים שהם יודעים טוב יותר מאלוהים. אלוהים השאיר זאת פתוח עבורנו (בתנאי שהם עוקבים אחר שלושת הכללים הבסיסיים) ולאף אחד אין סמכות להגביל זאת. בנוסף, השכל הישר יכול לומר איזה לבוש מתאים מספיק כדי למנוע עלבון. רק גברים הנושאים תפיסות לא נקיות של נשים ישמרו על מחשבותיהם הגסות. בעוד שאלוהים מצווה "על הגברים והנשים המאמינים להשפיל את עיניהם ולשמור על צניעותם."

לפיכך, החיג'אב המסורתי מתווסף על ידי הסונה, והוא אינו מפורט בקוראן. זה הופך את הסונה לכתב קודש המדורג עם הקוראן. בתקופת הנביא, הוא עקב רק אחר הקוראן. על ידי חיבור הציוויים לנשים להתלבש כפי שאלוהים מתכוון להן, בנוסף להוראה להסתכל על נשים בצניעות ובכבוד, לא יהיו בעיות – אם ירצה השם.